החל מאכילה מול הטלוויזיה ועד ויתור מלא על ארוחות משפחתיות. כל הטעויות הנפוצות והדרך לפתור אותן במהירות וביעילות

הרגלי האכילה הרעים שאתם מקנים לילדים שלכם

החל מאכילה מול הטלוויזיה ועד ויתור מלא על ארוחות משפחתיות. כל הטעויות הנפוצות והדרך לפתור אותן במהירות וביעילות

צילום: PIXABAY

ארוחות משפחתיות

מעבר לאכילה עצמה, ברור לכולם שארוחה משפחתית הוא אירוע מגבש ומאחד את כל המשפחה יחד. מההכנה המשותפת של האוכל, דרך שיחות החולין עם הילדים במהלכה, ועד המשך לו"ז הערב עד כניסה לשינה. מתי כל זה אבד לנו? כאשר התחלנו לנהל לוחות זמנים נפרדים. ברגע שאתם ובן או בת הזוג חזרתם מעיסוקיכם (עבודה, סידורים וכו') הביתה, נסו לתאם פעולות יחד בתוך הבית. אם תמשיכו להתנהל בנפרד, גם תמשיכו לאכול בנפרד.

צילום: PIXABAY

ויתור על ארוחות בוקר

כמה אנחנו אוהבים לצפות בתכניות בוקר שאומרות כמה ארוחות בוקר חשובות להמשך תפקוד תקין של גופנו להמשך היום, ולא לעשות עם זה כלום. נכון, קשה לקום בזמן בבוקר ובטח שעוד יותר קשה לתקתק את הילדים ולמצוא בכל הבלאגן זמן לשבת ולאכול. עם זאת, יש לנו הפתעה: לא חייבים להפוך את זה לישיבה רשמית! הכינו מראש (אפשר גם ערב קודם) כריכים עם דברים טובים, שלבו פרי או ירק ודאגו שהילד מתחיל לאכול כבר ביציאה מהבית על מנת לוודא שהוא אוכל.

ארון ההפתעות

אין בית שלא קיים בו ארון מתוקים מלא ב"כל טוב". ההורים חושבים שזה נשק נהדר מול "אני לא רעב" או "לא בא לי לאכול חביתה". הטעות היא שהארון הזה קיים מלכתחילה. האם נכון לחנך את הילד לאכול רק כאשר מובטחת לו מתנה מתוקה מארון ההפתעות בסוף הארוחה? והאם הפתרון להתנהגות לא יפה היא שוחד? 
נסו לדבר אל הלב של הילד ולהציף ערכים של כבוד במערכת היחסים בניכם לבין הילדים. אם הצלחתם, תפטרו מארון מלא בדברים שיהרסו לילדים שלכם את הבריאות וחנכו אותם לפרוק רצונות מתוקים בפירות ומאכלים טבעיים.

לגמור מהצלחת

אנחנו מאוד אוהבים להתנות את התנהגות הילד בכך שסיים לאכול כל מה שבצלחת שלפניו. ככה בדיוק מפתחים אצלו בעיות אכילה רגשיות. הילד מתעלם ממנגנון הרעב והשובע של עצמו ואוכל בלי קשר למה שהגוף שלו משדר. על כן, הורים יקרים – אל תכריחו את ילדכם לאכול כשהוא אומר "אני שבע", או "אני לא רעב". כבדו את הילד וסמכו עליו. והכי חשוב – זכרו : ילד הוא טוב, בלי קשר לכמה אכל.

אין צורך לגמור מהצלחת | צילום: PIXABAY

טעם אישי

כמו שלכם ולבן או בת הזוג אין טעם אחיד באוכל, יכול להיות שגם הילד לא הולך ליישר איתכם קו בעניין הזה. אם הילד מתלונן מס' פעמים על אוכל שהוא לא אוהב, אין טעם להמשיך ולכפות עליו את הטעם האישי שלנו. "אין דבר כזה לא טעים", "איך אתה לא אוהב אבוקדו?". תתפלאו. אין כמו קלישאות: ילדים לא משקרים. מצאו חלופות אחרות וכך גם תגוונו את התפריט שלכם.

תתחילו טוב, יהיה טוב

אם אתם נורא אוהבים גלידה ופחות אוהבים קישואים, תהיו בטוחים שההורים שלכם נתנו לכם יותר גלידה מקישואים כשהייתם ילדים. אין מה לעשות, תתחילו טוב, תמשיכו טוב. ילדים לא נולדים עם טעם באוכל שמעולם לא אכלו. זהו תפקידכם כהורים להנחיל הרגלים טובים הכוללים מזון בריא, ויטמיני, ומזין. תתרכזו בקישואים, ורק באירועים מיוחדים תשתמשו בגלידה, ולא להיפך.

אנחנו לא באנגליה

לפעמים, כשאנחנו מאכילים את הילדים, או שיושבים לצידם בשולחן (תלוי בגיל) אנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים יותר בניקיון וסדר מאשר אכילה עצמה. כמובן שמדובר על הגילאים הראשונים, עם זאת, תנו לילד להתלכלך. זה בסדר, כל עוד הוא אוכל ולא משחק עם האוכל. ילדים הם ילדים, וזה מה שילדים עושים. כמובן שאין להעניש או "לזרוק מהשולחן". אפשר גם ללמד אותם לנקות את עצמם – בעצמם, ולא למשוך מגבון כל פעם שהילד לוקח ביס.  ואם הם סתם משחקים עם האוכל? "אני מבינה שאתה לא רעב, גש לחדר ותתכונן למקלחת" יעשה יופי של עבודה.

השארת תגובה